השעה 22:00, וממש בעוד 10 שעות אעלה על ואן שיקח אותי לעיר הקרובה לרכבת לפריז ומשם בחזרה הביתה. מאד מוזר לסיים את השהות פה, כמו גם את המרתון אליו יצאנו יחד פה בבלוג. אני מנסה לחשוב באיזה אופן יצאתי מזה אחרת, כי הרי אנחנו תמיד בתנועה, משתנות. גם כשאנחנו נשארות במקום אחד. זה חלק מהחויה האנושית.

דברים שעשיתי לראשונה: פעם ראשונה מזה חמש-עשרה שנים שהופעתי מול קהל עם שיר שלי. ניגנתי ושירתי בעברית, נתתי להם תרגום מודפס מאד פשוט של המילים ואיזו הקדמה קצרה. זה היה רגע מאד משמעותי. לראשונה היתי מודל עירום לאחת הציירות, לא הספקתי לספר לכן פה. משום שהיא מציירת על בסיס צילום ישבתי להצטלם בפניה בערום במרפסת באור יום (!). זו היתה חוויה מאד משחררת ואני לוקחת ממנה מעתה את המילים של הציירת: It's just a naked body, we all have oen. לראשונה מזה שמונה שנים גרתי לבד במשך שבועים וחצי. נכון שהיתי הרבה עם אנשים והיתה בקומה מתחתי שותפה (שבקושי חפפה איתי את הזמנים בבית) אבל היתי הרבה לבד. וישנתי לבד וברוב הלילות לא היו לי סיוטים. זה דבר מאד גדול שקרה לי (טפו חמסה).

אנסה לסכם מחר ביני לביני מה השיעור שלקחתי מהחוויה הזו. אבל אני חושבת שבעיקר למדתי כמה אני צריכה להיות יותר רכה לעצמי. לפעמים כשאת לא עושה ספורט או מנקה ביום שתכננת את מכלה הרבה אנרגיה על האכזבה במקום להבין שזה לא קרה ואז פשוט להתקדם, להחליט שאת עושה את זה היום, עוד שעה, מחר. נכון שבלו״ז של השגרה זה לא עובד באותו אופן אבל אני חושבת שזה סטייט אוף מיינד. לא עשית השבוע משהו שתוכנן להיום, שבי על הלו״ז ותכניסי את זה במקום אחר השבוע. זה אפשרי. מצד שני למדתי כמה זה אחר לחיות במקום שמחשיך בו מאוחר. היו לי פה בין 3 ל-5 שעות יותר מבארץ. כשמחשיך האווירה משתנית, את עיפה יותר, יש תחושה שהיום נגמר והאנרגיה נמוכה. ביחוד כשחם. אני ממש חושבת שצריך להכיר בזה ולקבל את זה. אולי זה יכול לעודד ללכת לישון מוקדם ולהתעורר מוקדם אבל גם אם לא, יש מידה של סלחנות מתבקשת (מעבר לסלחנות שגם ככה מגיעה לנו על תנאי החיים הפוליטיים-ביטחוניים וכו שלנו).

שיעור נוסף הוא שלא שונאים אותנו. חששתי מאד מאד מהגעה לחבורת האמנים הזו והיו לי פה גם שיחות ביקורתיות על הארץ ועל מה שקורה. אבל בחוויה שלי ברגע שאת מביאה את מי שאת כאדם, קודם כל לפני כל השאר לתוך חוויה שהיא לא מפגש רגעי אלא מתמשך, ברגע שאת לא מעמידה את עצמך במקום שאת צריכה לייצג את המדינה או להסביר ולהצדיק מהלכים שאת לא הובלת הגם שהשפיעו על חייך ויכול להיות שהיית עושה אחרת לו זה היה תלוי בך – יהיה קשה לאנשים להחזיק נגדך אנטיגוניזם מתמשך. למעשה זה שיעור שבכלל למדתי בפקולטה למשפטים ככל שמישהו היה עוקצני ומתנשא כלפי כך היתי יותר נחמדה אליו (לא בחנפנות!) באדיבות וברוך. אני מוצאת שרוב האנשים מתמלאים יותר ממערכת יחסית משמעותית עם אנשים פרטיים בעוד שחרם מכלה הרבה אנרגיות ולא ממלא אותם לאורך זמן. מקווה שהמסקנה הזו תתחזק עם המעבר שלנו לחו״ל.

ולבסוף – אתן לא מבינות איך בנדנה משפרת את המצברוח. חייבות לנסות.

תודה שנשארתן עד כה.

להתראות.

ס.פ

המלצות

לתת לא.נשים להקדיש לכם/ן ספר שהיה משמעותי לכן בתקופת המפגש אתן (ראו לעיל מצד שמאל, לראשונה אנשים אחרים הקדישו לי את הספר שכתבתי).

שמה פה את שיר הגירלז פאוור של אחיותי ושלי (: