כשקראתי את ״בשולי הנוחות״ הבנתי שכל התובנות הללו לגבי מקום העבודה הן רק קצה של קרחון. משהו בירידה מן התאוריה אל השטח, אל סיפור חיים אחד קטן של אשה יפנית שעובדת בחנות נוחות ובתפקיד של מקום העבודה שלה לכונן את משמעות חייה, גרם לי לחשוב על תרגיל בחיפוש עצמי לתקופת החגים.

קצה מחשבה על הקשר בין אוליבר טוויסט לעת הזו

על תפקיד היצירה כפתח לשיחה.

על הרגש להיות תמיד קרוב, בהישג יד- גם אם תחליט לא להביע אותו (מישל וולבק)

לפני מספר שבועות פורסמה לראשונה ביקורת שירה שכתבתי בכתב העת ״מעלה״ על הספר ״הנדסת אורות״.

דברים שאמרתי במעמד קבלת ציון לשבח על ספרי ״כמו אין מילים בעולם״ בפרס רעיית הנשיא לשירה עברית, תשפ״ה.

על הדרך של הספר שלי, ״כמו אין מילים בעולם״, מקינה פרטית לשירה עברית בצל מלחמה.