תקופת השבר הפוליטית, האקלימית, החברתית, האנושית שאנחנו חוות כעת מזמנת שיח על מרחב הזמן.

השבוע עסקתי בחמלה. הרהרתי במערכות יחסים קרובות, ברגעים שבהם נדרש להניח לחברינו להיות מי שהם, גם אם זה עשוי לאתגר אותנו.

וגם הכתיבה יש בה שהיא מאפשרת לאדם לו רק לפגוש את עצמו, כפי שאמר אבות ישורון, אלא להתבונן בעצמו. כזר, כמכר, להתבונן ולשאול מי עומד לפני. וגם יש בה מסע בזמן דרך זכרונות. תמונות ורגעים. הכתיבה אוצרת את חייך ומקפיאה אותן בחומר. חיים שלמים. את ממיתה את עצמך הקודמת דרך הפיכתה לחומר דומם. דיו על … המשך לקרוא האם ברגעי אסון ואימה יש גם טעם לכתוב? – מענה לטור של מירי רוזובסקי

התחלתי לקרוא את ״האשה הרועדת״ שבוע לפני תחילת מלחמת שמחת תורה. הספר נועד להכין אותי לסדנה שנרשמתי אליה אבל ככל שקראתי בו מצאתי בו נקודות רלוונטיות גם לתזה שלי. ישבתי לקרוא אותו עם מחברת פתוחה לידי תוך שרשמתי הערות. אבל האמת היא שככל שהתקדמתי עם הקריאה, ומאז פרוץ המלחמה, עברו הסימונים לתוך הספר (זה בכל … המשך לקרוא האשה הרועדת

סקירה שכתבתי עם ד״ר נדב דגן על נסיגה דמוקרטית

טור דעה שכתבתי עם פרופ׳ סוזי נבות על פרשת שדה תימן

ספרי הראשון ״כמו אין מילים בעולם״ נכתב לזכרה של אימי שמצאה את מותה באובדנות בחודש מאי 2021.