התחלתי לקרוא את ״האשה הרועדת״ שבוע לפני תחילת מלחמת שמחת תורה. הספר נועד להכין אותי לסדנה שנרשמתי אליה אבל ככל שקראתי בו מצאתי בו נקודות רלוונטיות גם לתזה שלי. ישבתי לקרוא אותו עם מחברת פתוחה לידי תוך שרשמתי הערות. אבל האמת היא שככל שהתקדמתי עם הקריאה, ומאז פרוץ המלחמה, עברו הסימונים לתוך הספר (זה בכל זאת ספר לימוד מבחינתי) והקריאה בו הגבירה קצב. תחילה, סברתי שלא אמצא את עצמי ממליצה על הספר כמפלט מהמציאות הנוכחית. שהרי מדובר במסה של אשה, הסופרת סירי הוסטוט, שלקתה בהתקף רעידות עת שקראה בטקסט לזכר אביה באזכרה בחלוף שנתיים ממותו. התקף זה היה מיוחד וחריג כי כל גופה הטלטל, קרוביה חשבו שהיא תכף תקרוס, אבל היא לא הרגישה כך. היא המשיכה לקרוא בטקסט וכשסיימה הפסיק ההתקף והיא ירדה מהבמה והמשיכה כרגיל. בספר מתארת הוסטוט את מסעה לבירור פשר התקף הרעד הזה, ואלו שבאו אחריו. אותו התקף, אובחן לפרקים כבעיה עצבית או נפשית, היא פגשה נוירולוגיות ופסיכאטרים; ההתקף קושר לאורך הדרך לגנטיקה או לסביבה, לגיל או לאירועים מתקופת הינקות. לאשה הרועדת לא נמצאה למעשה אבחנה חד משמעית ומכאן שגם לא נמצאה תרופה להתקפים. המסה משלבת אנקדוטות מתחומים אלו ושוזרת גם חלקים מעין יומניים של הסופרת על התקפי הרעידות, התחושות בעקבותיהם, ההתמודדות עם היעדר האבחון ומחשבות בנושא. היא מוסיפה להתייחס בהקשרים אלו גם לתאוריות מהפילוסופיה והפסיכולוגיה, ואף קורצת לתחומים נוספים. כך למשל היא מתארת את ההיסטוריה של מחלת ההיסטריה ופיתוחיה לאורך השנים, היא מתארת חלום שחלמה ולימד אותה על האופן בו נפשה מתייחסת להתקפי הרעד (בהשראת תפיסתו של פרויד ואחרים), היא בוחנת איך הדרך בה כתבה את אותו נאום באזכרה לאביה עשויה היתה לגרום לאותו התקף רעד. מצאתי שדווקא בימים אלו קריאת טקסט שמשלב מסע אישי, סיפורי, עם חומר מחקרי רחב היקף ומגוון מאפשרת בניגוד לציפייה הפוגה טובה מהמציאות. נוכח הצפיה המרובה במידע שמגיע אלינו ישיר, לא מסונן, לעוס ומפוענח בימים אלו נשחקת יכולתנו ללמוד. כלומר, להתבונן בבעיה, לברר ולהבין אותה. מצד שני, אני מודה, שקשה לי גם להתנתק לחלוטין באמצעות ספרות עלילתית כמו עולמה של אלנה פרנטה בספר השלישי של ״חברתי הגאונה״ אותו התחלתי לקרוא במקביל. למרות שהוא כתוב טוב והיתי מרותקת למציאות המתוארת בו, קשה לי בימים אלו להתנתק מהעולם שלנו לזמן ממושך ומרגיש שהבעיות של גרקו הן כל כך מינוריות שלעתים אני רוצה לגשת אליה ולהגיד לה את זה. לכן, אני ממליצה לנסות לקרוא בתקופה זו מסות. מעבר לכך שהן לא אחת קצרות יחסית ומכאן שזו התחייבות סבירה, הן מאפשרות להפעיל את הראש ולהתרכז, ובמקביל הן מאפשרות לסיים את היום כשלמדת משהו חדש על העולם והעשרת את עצמך מעבר לנתונים הנוכחיים של המלחמה. בהקשר זה, אני מפנה גם למסה של רולאן בארת ״הנאת הטקסט״ שהיא התחלה טובה ומתייחסת לתחושה שנראית רחוקה מאתנו שנות אור והיא הנאה מטקסטים.
ערב שקט ושהחטופים יחזרו כבר.

22 באוקטובר 2023